מצוות החג
א. שמיעת השופר היא המצווה העיקרית בראש השנה, וכפי שהתורה מכנה יום זה - "יום תרועה" (במדבר פרק כט, א). הרבה טעמים והסברים ניתנו למצווה זו. המפורסמים שבהם: לעורר את הלבבות לתשובה, וכדברי הנביא: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?!". (עמוס פרק ג, ו). וכן שתקיעת השופר מבטאת את המלכת ה' למלך על העולם. רעיון זה בא לידי ביטוי רב בתפילות הימים הנוראים שבהם אנו חוזרים על הביטוי שה' הוא המלך ואנו נתיניו, ומקבלים את מצוותיו.ב. צריך להשתדל להגיע לבית הכנסת לשמוע את תקיעות השופר. בבית הכנסת נמצאים אנשים הבקיאים בהלכות תקיעת השופר ובהשמעתם. אולם מי שאינם יכולים להגיע לבית הכנסת, ידאגו שיבואו לביתם בעלי תקיעה וישמעו לפחות שלושים קולות.ג. לכתחילה אין לאכול לפני התקיעות. ואולם בדורות האחרונים נהגו להקל באכילה מועטת, מכיוון שהתפילה ארוכה וקשה להתכוון ללא אכילה. הנוהגים לאכול, מקדשים אחרי תפילת שחרית, טועמים מעט, וחוזרים להמשך התפילה, לתקיעות ולתפילת מוסף.ד. אין עונים "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכת השופר. ואסור להפסיק בדיבור עד סוף התקיעות שבסוף תפילת מוסף.ה. ביום הראשון של ראש השנה נוהגים לקיים מצוות "תשליך". טעמו של מנהג זה הוא לבטא באופן סמלי ניקוי החטאים והעברות, על פי הנאמר: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם. (מיכה ז).טעם נוסף למנהג: יש בו הזכרת זכות אבות, "שכשהלך אברהם אבינו לעקוד את יצחק (ועקדת יצחק בראש השנה היתה), נעשה השטן לפניהם כנהר גדול ונכנסו אברהם ויצחק במים
עד צווארם. אמר אברהם אבינו לפני הקב"ה: רבונו של עולם, באו מים עד נפש; אם אני או יצחק בני טובע - על-ידי מי יתייחד שמך בעולמך? מיד גער הקב"ה בנהר, וניצול. לפיכך אנחנו הולכים אצל ימים ונהרות להזכיר זכותם שמסרו נפשם על קיום מצוות ה' ובאו עד צוָארם במים". (ספר התודעה)ו. את מנהג התשליך מקיימים אחרי תפילת מנחה ולפני שקיעת השמש, ונוהגים ללכת למקום מים; ים, נהר, מעיין או באר מים, ולכתחילה רצוי שיהיו בו דגים. במקום שאין מקווה מים, אפשר לעמוד עם הפנים לכיוון הים. אומרים פסוקים ותפילות, כפי המופיע במחזורים, כל עדה לפי מנהגה.
