אני פשוט לא יודעת מה לעשות כבר.. הכאב הזה חונק אותי, הרגשה כאילו קיבלתי בוקס בצלעות..
כלכך הרבה מחשבות עליו.. אני פשוט יושבת ומרגישה שאני הולכת לאיבוד עם המחשבות האלה..
אנשים מדברים אלי, ואני- כלום..
אחרי כלכך הרבה חפירות לחברות, אחרי כלכך הרבה בכי ודיכי שלא עבר במשך חודש שלם- הגברתי..
לא היה אכפת לי ששבוע לפני הייתי נרדמת רק כי הייתי בוכה ת'נשמה החוצה- כל יום ויום..
לא היה אכפת לי שהמחשבות היחידות שהיו לי היו שליליות כלכך..
הייתי שמחה מדי מזה, שהנה.. זה עבר, נגמר, התגברתי DD:
שבועיים.. בסך הכל שבועיים.. ואולי אפילו טיפל'ה יותר..
-"היי.. רוצה לבוא?"
-"סבבה"
נפגשנו, הוא סיפר לי שהוא נפרד מחברה שלו.. ועל עוד דברים..
ופשוט כל הערב הזה דיברנו, ודיברנו, ודיברנו..
יומיים אחרי זה, נפגשנו שוב.. ושוב, המשכנו ת'שיחה חח ודיברנו, ודיברנו, ודיברנו..
ואז הוא דפק לי ת'שאלה שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן "היית חוזרת אליי?" [כן, היינו ביחד אבל אי אפשר לקרוא לזה ביחד כי זה היה כולה שבוע, ובשבוע הזה ראיתי אותו בקושי פעמיים"]
לא עניתי.. פחדתי.. הרגשתי נורא..
כי עד שסופסוף התגברתי, הגורל מתאכזר אליי ככה..
אחרי פאקינג כמעט שנה שהייתי מאוהבת בו..
בסופו של דבר אמרתי לו, לא.. [ישלי ת'סיבות שלי..] אבל הוא אמר שהוא מת לנשק אותי
אמרתי לו כמה פעמים לא, ושאני לא אזרום.. אבל בכל זאת הוא נישק אותי והרס לי ת'נשיקה הראשונה.. \:
אחת הסיבות שלא רציתי להיות איתו, זה שלא רציתי לסבול ככה שוב..
אבל בסופו של דבר כל הרגשות חזרו אליי יותר מדי מהר והייתי לבד.. ככה שנדפקתי פי שתיים..
עבר זמן, אז התחלתי לנסות להתגבר עליו בכל הכח..
לא יותר מחודש, ישבנו בחוץ עם חברים ואז הוא לקח אותי לצד..
כרגיל דיברנו.. ואז התנשקנו..
הוא לא אמר כלום, ואני לא אמרתי כלום אחרי הנשיקה..
אמרתי לעצמי, הפעם אם הוא ישאל אני לא אסרב שוב.. כי אולי הגורל הוא זה שאומר שאנחנו צריכים להיות ביחד..
אחרי יומיים יצאתי, הכנתי את עצמי לטוב ביותר.. הייתי כלכך שמחה..
כשהגעתי וראיתי אותו יושב שם, הרגשתי פרפרים בבטן..
אבל ישבתי שם כל הערב.. וחיכיתי לו שיקח אותי לצד, שידבר איתי לפחות משהו..
אבל הוא התעלם ממני כאילו לא הייתי קיימת בכלל..
ככה כל השבוע, הוא התעלם ממני..
אחרי שבועיים חזרו החיבוקים.. חזרו הדיבורים, אבל ממש לא כמו שהיה.. התחלתי להתנהג אליו בקרירות..
כי כמו שהוא פגע- אף אחד עוד לא הצליח לפגוע בי ככה.. והוא היה היחיד שניפץ לי את הלב פעמיים..
ועכשיו.. אחרי שעבר זמן, והכל התחיל להסתדר.. הוא יצא עליי בטלפון, למרות שהעצבים לא באשמתי..
והיום למשהו.. הוא בכלל לא רוצה לראות אותי..
אני מרגישה כלכך הרבה רגשות אליו עכשיו: כעס, אכזבה, עצבים ואהבה.. אבל יותר מכל, אני מרגישה כאב..!
הוא לא יוצא לי מהראש, והלילות מלאות חלומות עליו, אם אני בכלל מצליחה לישון..
ואני לא מרגישה את התמיכה שאני צריכה להרגיש, מאף אחד..
אני יושבת כל היום בחדר סגור, בערבים לפעמים יוצאת.. ופשוט רע לי.. והכאב הזה פשוט לוקח ממני כל נשימה ונשימה..
*מצטערת על החפירה, הייתי חייבת לשפוך ואני יודעת שזה המקום היחיד שאני יכולה לעשות את זה*

"]
הגב עם ציטוט
אני אישית עוזר לכל מי שמבקש פה אז ואת לא תהיי שונה מהאחרים. גם את תקבלי וכמובן שיש פה עוד אנשים כמו The Viper ועוד מלא אחרים.

![שלח הודעה באמצעות MSN ל Mr.iDavidB[S]exy](images/rootstyle/misc/im_msn.gif)





