*כתבתי את זה כמעט מלפני שנה.. כשהכל רק התחיל..
מצאתי את זה לא מזמן, ופשוט לא התאפקתי והתחלתי לבכות..
אלה היו המחשבות שלי לפני שנה, מחשבות שליליות כלכך..
בחיים לא חשבתי ששנה אחרי, אני אזכר בזה וארגיש אכזבה..
כי אם הייתי יכולה, הייתי פשוט חוזרת בזמן דופקת לעצמי כאף ומסבירה שבעתיד אני עוד אצטער עליו..
אז היום זה קצת שונה, היום כבר אין ברזל והנשיקה הראשונה כבר עברה- איתו.
זאת הייתה המשאלה שלי, שהוא יהיה הראשון- בהכל, ועכשיו אני מצטערת על זה יותר מכל..
טוב, זהו סיימתי עם ההקדמה החופרת..
קריאה נעימה D: *
התמימות שבעיניים
החיוך שבשפתיים,
המילים שנאמרו
הבטחות שלא קוימו.
הולכת לה ברחוב
ילדה עם חיוך מברזל,
יודעת שהגיע הסוף
והזמן רק הולך ואוזל.
לא הצליחה להגשים
לא הצליחה לנסות,
היא צועדת לסוף
צעד,עוד צעד, ועוד..
כמה היא חיכתה
לנשיקה הראשונה,
כמה היא רצתה
שהוא זה שיתן אותה.
אבל היא נכשלה
ולדיכאון נכנסה,
עכשיו היא רק צועדת
צועדת למותה.
עם אותו מבט תמים
עם אותו חיוך עם גשר,
היא הולכת אל המוות
אל המוות היא נגשת.
הוא לעולם לא ידע
איך הרגישה בתוכה,
מה שבר את ליבה
וקרע את נישמתה.
הכאב ימשיך לכאוב
עד שיגמר הכל,
עם חיוך גדול גדול
היא מנסה ליפול.
להתראות ילדה יפה
אילו רק ידעת,
החיים הם גלגל
גם לו זה יגיע עוד מעט.
הגב עם ציטוט
